מחלת אלצהיימר

מחלת אלצהיימר

מחלת האלצהיימר הינה מחלה קשה ומתקדמת של מערכת העצבים המרכזית, השכיחה במיוחד בקרב קשישים. אשר מתבטאת בניוון איטי של התאים העצביים במוח.

בדרך כלל, מחלת אלצהיימר מאופיינת בירידה קוגניטיבית. כך שבהתחלה בולטת הפגיעה בזיכרון, ועם הזמן ייפגעו גם התפקודים הגבוהים של המוח, כמו שיפוט, התמצאות, הסקת מסקנות ועוד. במשך הניוון תפגע גם הפעילות המוטורית כגון: כושר ההליכה והשליטה על הסוגרים. בשלבים מתקדמים, הופך החולה לחסר ישע, ויהיה זקוק לעזרה וסיוע בכל אשר יעשה. מחלת האלצהיימר בשלב מתקדם תגרום למוות, אמנם בדרך עקיפה, כך שסיבוכים שונים כמו פצעי לחץ ומחלות זיהומיות מביאים לבסוף למותו של החולה.

מחלת אלצהיימר נחשבת כמחלה רב גורמית, כך שגורמים רבים ושונים משפיעים יחדיו וגורמים להופעת המחלה. מהם:

  • גיל – המחלה מופיעה בגיל מעל 65 עם שיא בעשור השמיני
  • מין – נשים יותר מגברים
  • גורמים גנטיים – נערכו כמה מחקרים גנטיים במשפחות בהן מחלת אלצהיימר מופיעה בתדירות גבוהה מהממוצע המקובל, וגלו שבמשפחות האלו ישנם מוטציות במספר גנים
  • מחלות שונות – כגון חבלות ראש חוזרות, שומני דם, סוכרת ויתר לחץ דם מגבירים את סיכויי המחלה
  • איכות חיים – הימנעות מעישון ואלכוהול, פעילות פיזית וצורת חיים שלווה, מקטינים במידה מסוימת את הסיכון למחלה
  • השכלה – עוצמת המחלה פוחתת ביחס ישר להשכלה. כך שההשכלה ופעילויות אינטלקטואליות מגבירות את הקשרים בין תאים העצביים במוח, ועל כן מותם של תאים עקב מחלה מוחית ישפיע באופן מצומצם על המצב הקוגניטיבי של אותו אדם.

מחלת אלצהיימר הינה מחלה מתקדמת, אשר תסמיניה מחמירים במשך השנים. בנוסף שמהלך המחלה הוא איטי ויכול להמשך בין 3 עד 20 שנים, לפי השלבים הבאים:

  1. שלב מוקדם – מתחיל בהופעת קושי וירידה בזיכרון לטווח קצר‎, קושי בחשיבה מופשטת. בשלב זה אין מספיק פרמטרים כדי לאבחן את המחלה באופן בטוח, והאבחנה תהיה – הפרעה קוגניטיבית קלה. חלק מחולים שהוגדרו כך ימשיך לפתח סימנים נוספים כגון ירידה בספונטניות והפחתה בקשרים חברתיים, חשדנות ואיבוד יוזמה, קושי בהפעלת דברים כמו מכשירים אלקטרוניים. בנוסף להפרעה קלה בהתמצאות בזמן
  2. שלב קל – מתחילה החמרה נוספת בזיכרון, הפרעה בהתמצאות טופוגרפית במרחב, קושי בניהול עסקים ואיטיות בפעילויות מוטורית ומחשבתית. עקב המצב הנוכחי ומודעותו של החולה עבור מצבו מתחילה החרדה ומופיעים תסמיני דיכאון שונים
  3. שלב בינוני – החמרה נוספת בזיכרון, הפרעה וירידה בחשיבה לוגית ובתגובה לגירוים תחושתיים. בנוסף לקושי בביצוע פעולות יומיומיות בסיסיות כמו הלבשה ורחצה. בהרבה חולים מתחילים תסמינים התנהגותיים כמו הזיות ומחשבות שווא. כך שבעיות ההתנהגות ואי שליטה על הסוגרים מובילים חלק מהחולים לאשפוז במוסדות סיעודיים
  4. שלב קשה – הפרעה קשה מאוד בזיכרון ובהתמצאות בכל המישורים, אי יכולת לזהות אנשים כולל בני המשפחה, אי שליטה מוחלטת על הסוגרים. החולים בשלב זה יהיו זקוקים לעזרה וסיוע מלאים בכל הפעולות היומיומיות
  5. שלב סופי – בשלב זה אין תקשורת בין החולה לעולמו החיצוני, ישנם נוקשות ודפורמציות של הגפיים. בנוסף להתפתחות פצעי לחץ, זיהומים קשים, חולשת הגוף והמערכת החיסונית, אשר מביאים למותו של החולה.

מחלת האלצהיימר הינה קשה לאבחון באופן מוחלט. מכיוון שבשלבים הראשוניים של המחלה חלק ניכר מהחולים לא יפנו לרופא, בגלל המחשבה שמדובר ב"בעיית גיל" או עקב חרדה מהתוצאות של הבירור הרפואי. עם זאת חלק מהם כן מגיע לאבחון אשר נעשה במספר שלבים:

  • העברת אבחונים לתפקודים קוגניטיביים אשר בודקים זיכרון, התמצאות, שפה, כושר חשיבה ועוד
  • ביצוע בדיקות הדמיה למוח כמו טומוגרפיה ממוחשבת (CT), תהודה מגנטית (MRI), טומוגרפיה מסוג PET ועוד
  • העברת בדיקה פסיכיאטרית כי הדיכאון יכול להתבטא כמחלת אלצהיימר, וטיפול אינטנסיבי במצב דיכאון זה יכול להוביל לשיפור במצבו של החולה, וזה בניגוד למחלת האלצהיימר שהינה מחלה בלתי הפיכה.

הטיפול במחלת האלצהיימר מתחלק לכמה סוגים , מהם:

  • טיפול תרופתי לבעיות הקוגניטיביות ולבעיות הנפשיות וההתנהגויות
  • טיפולים לא תרופתיים – כמו טיפול פיזיותרפי כדי לשמר את טווחי התנועה של החולה, למנוע דפורמציות ולחזק שרירים. בנוסף לטיפולי ריפוי בעיסוק כדי לשמר מיומנויות לזמן ארוך יותר ולהגביר את הפעילות הקוגניטיבית של המוח. כמו כן החולים זקוקים לסביבה מתאימה למצבם, אם זה בבית או במוסד בו יאושפזו כמו התאמה של מיטה, כיסא ישיבה, שירותים מקלחות וכו'.

חשוב לציין שגם משפחתו של החולה זקוקה לתמיכה מתמדת, כגון תמיכה פסיכולוגית ושיחות עם עובדת סוציאלית.